סיכום טיול של שנה קשוחה

אוהד הנווד

אוהד הנווד

הי כאן אוהד הנווד, תמיד חלמתי לטייל בעולם בלי לעצור לרגע. עכשיו באתר לספר לכם איך זה מרגיש.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

אפריל 17, 2020

השנה האחרונה הייתה השנת טיול הכי קשוחה שהייתה לי עד כה, אבל החוויות שצברתי מרגישות לי כמו חוויות של חיים שלמים. קבלו פוסט סיכום בלי פילטרים, עם מיליון קשיים והתובנות שבעקבותם.

נתחיל מהקשה כי אף פעם לא מדברים על הקשה. בתחילת יולי התחלתי מסע של שלושה חודשים באוהל וטרמפים באלסקה, קנדה והוואי. אפשר לספור על יד אחת את מספר הלילות בהם לא ישנתי באוהל בתקופה הזו.
דמיינו את עצמכם יוצאים מהאוהל במבול של גשם וקור של אלסקה, מקפלים אוהל מלא בוץ, עומדים שעות בצדי הכביש עם אגודל מונף, ומתפללים לאלוהי הדרך שמישהו יעצור לכם למרות שתרטיבו לו את כל המכונית. זו תחושה מרסקת. תחושה שגורמת לך להרגיש בתחתית החברה. הפכתי למין הומלס כזה שמצחצח שיניים בחנויות נוחות וחוגג יומולדת לבד ביער בלי קליטה.

בספטמבר של צפון קנדה המעלות מגיעות כבר למתחת לאפס ואשכרה היה לי קרח על האוהל. אם זה לא מספיק אז זו התקופה בה הדובים הכי פעילים כי הם אוגרים מזון לקראת שנת החורף שלהם והיו לי כמה מקרים קרובים מאוד איתם (למזלי לא נתקלתי בגריזלי).

שעתיים לפני סוף מסע הטרמפים הזה חוויתי טרמפ עם אינדיאנים קנדיים שאיימו עליי שאם לא אתנהג יפה הם יכניסו אותי לבגאז' (תספיק לי תגובה אחת בנושא בשביל שאכתוב פוסט על הסיפור המלא).

האוהל היפה שלי, שהוא הבית שלי, נשבר לי על הפרצוף ברוחות החזקות של הוואי.

האתגר הבא היה לחצות את כל פטגוניה בטרמפים. להפתעתי בקושי עצרו לי ואני בחיים לא אשכח את אותו ערב שהתחיל רגוע בלי רוח, אז לא חיזקתי את האוהל עם יתדות, אבל באמצע הלילה התחילה סופה משוגעת וקמתי בבוקר לרוח פרצים כשכל האוהל חול ואני משתעל אבק.
חודש של רכיבה על אופניים בפרגוואי היה מאתגר פיזית ונפשית, במיוחד כשחליתי בקדחת הדנגי והייתי צריך להתמודד איתה לגמרי לבד (לפחות בהתחלה), תוך כדי נגנבו לי האופניים שעלו לי 400 פאקינג דולר! הסרטון המלא מוכן, מצויין, ויעלה בקרוב.

על האמזונס והחילוץ דיברנו מספיק.

"אנחנו רגילים לראות אותך מחייך, מאיפה בא כל המרמור הזה?" אתם בטח שואלים.

האמת? אני מכור. אני מכור לכל מה שתיארתי פה.

הכי קל לספר בפוסט סיכום טיול על הנופים העוצמתיים של אנטרקטיקה ולהודות לאנשים האדירים שפגשתי על כל גווניהם, אבל דווקא דרך החוויות הקשוחות אני מרגיש שצמחתי ולמדתי על עצמי הכי הרבה.

דווקא כשהייתי לבד ביער, רטוב, בודד וחושש מדובים, הכתה בי התובנה כמה אני קטן לעומת העולם הענק שגם הוא כלום לעומת היקום האינסופי. כמה ההיסטוריה של האנושות כל כך קצרה ביחס ללוח השנה של הקיום. וכמה לכל מה שאעשה אין באמת משמעות ברמה העולמית.

כל אלו מחזקים אצלי את דרך החיים שבחרתי- המטרה החשובה ביותר היא להנות.

עזבתי לימודים בטכניון שאולי היו מובילים אותי לקריירה מצליחה, לטובת מה שאני באמת אוהב לעשות, ואני הכי גאה בעצמי בעולם על זה.
ההחלטה לעזוב את הטכניון הייתה ההחלטה הכי קשה שעשיתי וככל שעובר הזמן אני מבין שהיא גם הייתה ההחלטה הכי מתגמלת.

אני לא בטוח למה, אבל דווקא עם פה מלא חול בבוקר ההוא בפטגוניה, חייכתי והבנתי כמה טוב לי וכמה אני מגשים את עצמי, והקשיים הם חלק מהעניין. כנראה, כמו כולם, מידי פעם אני צריך לקבל מהדרך כאפה מצלצלת שתזכיר לי כמה החיים שלי הם בדיוק כמו שאני רוצה שהם יהיו. לפחות עד שהגיע הקורונה.

אנשים שומעים על החווית שלי ואומרים שאני "מתכלב", אבל אני ממש לא מרגיש ככה כי מבחינתי זו הדרך חיים שבחרתי לי ואני מת עליה, אפילו מכור אליה כמו שאמרתי קודם וכשיש לי כמה לילות ברצף בהוסטל או מקומיים, צפה בי תחושת געגוע אמיתית לאוהל היקר שלי.

כי בסופו של יום, אני רואה את עצמי כבן אדם הכי חופשי בעולם. אני כבר 3 שנים מתעורר בבוקר בלי לשים שעון מעורר. פשוט לקום כל בוקר ולהחליט מה לעשות ועם מי, וזה שווה הכל.

אנחנו, בני האדם, יצורים שמתרגלים מהר להנאות. אבל כל מי שמכיר אותי פנים מול פנים יודע שבזכות הסגנון חיים שלי והחוויות הקיצוניות אני באמת משתדל להעריך כל שניה בחיים האלה ולחייך גם כשלא אכלתי ארבעה ימים ברצף באמזונס, אבל גם, ויותר חשוב, מכל דבר יפה שקורה לי בחיים כמו לישון על מיטה או מקלחת חמה.

בקיצור, היו רגעים קשוחים והיו מיליון רגעים של מנוחה וכיף. מכולם למדתי ואת התובנות הפכתי לכלים פרקטיים שיעזרו לי לעבור את התקופה הקרובה בבידוד/ הסגר המוזר הזה, ואני מבטיח לכם שאני הולך להפוך את הלימון ללימונדה (כמו שביבז תמיד אומר) ולייצר לכם תוכן מגוון ומעניין שעוד לא ראיתם כמותו!

תודה שקראתם ואם יש לכם שאלות או בקשות לפוסטים וסרטונים, אני הכי אשמח בעולם אם תכתבו לי בתגובות או בפרטי.

בידוד נעים והכי חשוב- מהנה.

אלסקה, קנדה, הוואי, לוס אנג'לס, לאס וגאס, ארגנטינה, אנטרקטיקה, צ'ילה, אי הפסחא, ברזיל, פרגוואי, בוליביה. תודה❤️.

הוספתי פירוט לתמונות בתגובות.

Desiged by Din Ashkenazi