ננטשתי ברואנדה

נכתב ע"י OhadTheNomad
רואנדה אוהד הנווד

הכל משתבש לטובה.
משתף בחוויות משלושת הימים האחרונים שהיו הפכפכים בטירוף.

אני כבר שבוע ברואנדה, ידידה קישרה ביני לבין מקומי בשם מולה שחי בקיגלי, עיר הבירה של רואנדה. דיברנו והוא הציע לי להתארח אצל אחותו, אם חד הורית פלוס 2, בטענה שהדירה שלו פחות מתאימה לאירוח. היו לי יומיים נהדרים איתו ועם אחותו- אירחה אותי יפה, שיחקתי עם הילדים, טיילנו במהלך היום ואפילו הכנתי להם ארוחת ערב ישראלית אסלית. אחותו מוכרת בדים מקומיים מהממים בשוק הגדול של קיגלי ורצתה להביא לי חולצה מסורתית במתנה אך בסוף לא הסתדר כי לא היה במידה שלי. בקיצור ממש התחברנו.

אני ומולה יצאנו לטייל 3 ימים בצפון המדינה (חכו חכו לסרטון רואנדה), כשאחריהם תכננתי לחזור לאחותו לעוד לילה ומשם להמשיך. אז השארתי אצל אחותו ציוד שלא היה רלוונטי לטיול- בין היתר את המחשב, ויצאנו לדרך.
היה טיול מגניב לאללה, נסענו לחברים שלו שגרים בכפר מקומי על רכס הרים בצפון רואנדה, טיילנו, השתכרנו והיה באמת טיול אש. האווירה התהפכה כשחזרנו והגענו לתחנה המרכזית.
מולה הסביר לאופנוע שלקח אותי (תחב”צ תוך עירוני נפוץ באפריקה) איפה אחותו גרה והוא עצמו נסע לדירה שלו.
האופנוען היה מבולבל ושכח לאן הוא צריך להגיע, לי לא היה את הכתובת של אחותו וככה מצאתי את עצמי בשביל עפר חשוך, שואל אנשים סביבי אם הם מכירים אותה ותוך שניות הוקפתי במליון רואנדים שמנסים לעזור ותכלס רק עושים רעש ובלגאן. אחרי חצי שעה ארוכה מולה סופסוף ענה לי ושלח לי את מספר הטלפון של אחותו, נתתי לאחד המקומיים להתקשר אליה והיא ענתה שיכורה מאוד צרחה ברואנדית כמה דברים שכמובן לא הבנתי ופתאום כל האנשים התחילו לשאוג מצחוק, חלקם צעקו שהיא זונה. אני ציפיתי בכלל לשיחה קצרה בה היא מסבירה לאופנוען איך להגיע אליה הביתה ותוך שני משפטים כולם היו בטירוף. אחרי ששאלתי את אחד האנשים הוא תירגם לי שהיא צורחת “הוא בן אדם זבל, אני לא רוצה לראות אותו ולא לארח אותו”. אני בחיים לא אשכח את הרגע הזה, נפל לי הלב, הייתי בטוח שזו טעות! היה לנו כל כך כיף ביחד! אבל זו לא הייתה טעות.

דמיינו את הסיטואציה- 12 בלילה, חושך, מוקף ב30-40 רואנדים, אין לי מושג איפה אני, אחרי יום ארוך שכלל מעיינות חמים ונסיעה ארוכה ככה שאני באפיסת כוחות טוטלית.
במזל הם הצליחו להוציא ממנה את הכתובת המדויקת, הגענו לשם והשקית עם כל החפצים שלי הייתה זרוקה מחוץ לגדר. בלחץ מטורף בדקתי את כל הציוד שלא נפגם/ חסר ובמזל גדול הכל היה בסדר.

נשארתי עם כמה מקומיים שמצאו לי את ההוסטל הכי קרוב שכמובן גם היה מעופש מאוד, אכלתי משהו וככה נגמר היום.

בוקר למחרת החלטתי לפנק את עצמי במסעדה קוריאנית במחיר 5 דולר מנה, דבר שאני לא מרשה לעצמי ביומיום. ראיתי שולחן של קוריאנים, אמרתי להם את הכמה מילים שאני יודע בקוריאנית, הם התלהבו, הזמינו אותי לשבת איתם, ומתברר שהם מנהלים מלון בוטיק ברואנדה! אז קיבלתי חדר וארוחות חינם. הבטחתי לכם סיפור הפכפך!
קוריאנים אנשים חביבים ביותר והמטבח הקוריאני הוא בין האהובים עליי (כנראה מספר 2 אחרי אוכל הודי), כל זה במעטפת של בית מלון מפנק. איזה כיף!!!

אני משתדל לא להאמין בגורל, הרציונל שלי אומר שאין כזה דבר, אבל איך הגיוני שדווקא אחרי לילה כזה הזוי, אני זוכה במתנה שכזו?? איך?? אירועים כאלה יכולים לגרום לי לפעמים לתהיות בנושא.. מוזמנים לכתוב/לשתף את דעתכם.

בכל מקרה, חידשתי אנרגיות ומחר ממשיך להסתובב לי ברואנדה, מאוהב בטיול הזה.
זהו, הייתי חייב לפרוק. שבוע טוב ואל תפחדו לטייל.