נזכרים בנדודים – אפריקה

נכתב ע"י OhadTheNomad

אני מדפדף ביומן שלי ורוצה לשתף אתכם מידי פעם בסיטואציות שיש מצב יעניינו אתכם, במיוחד שאתם בסגר ואין לכם מה לעשות גם ככה.

בד”כ אני מעלה לפה רק את רגעי השיא שלי מהטיול ומעניין אותי אם תתעניינו דווקא בסיפורים הקטנים. הרחבתי בסוף הפוסט.

נחתתי באנטבה, אוגנדה, היעד הראשון שלי באפריקה, אז כל ההתנהלות הייחודית ליבשת הייתה די חדשה לי. מעביר את המוצ’ילה במכונת שיקוף ובום – אסור להכניס רחפנים למדינה ולצערי החרימו לי את הרחפן.

מבואס ועצבני יצאתי מהשדה ונפגשתי עם סאם, רוני וג’ון, שלושה אחים שמנהלים את בית היתומים שהתנדבתי בו – אוסניד. לא כל כך ידעתי למה לצפות מלבד זה שהוא ממוקם על אי בתוך אגם, צריך 2 מעבורות בשביל להגיע אליו (כ-6 שעות נסיעה + הפלגה מהעיר), באי אין אספקת מים אז שואבים מבאר ואין חשמל חוץ מבחדר שלי ושל המנהלים בהם החשמל מופק מאנרגיה סולרית ומספיק בשביל להטעין רק את הפלאפון ולא את המחשב. אני מול 160 ילדים מקסימים ומלאי אנרגיות.

עליתי עם שלושת האחים לרכב, התחלנו לדבר ולהכיר כשתוך כדי אני מסתכל על העיר. העיר הייתה מטונפת בטירוף, כמויות אדירות של זבל בכל מקום, ואנשים יושבים על הרצפה למכור פירות וירקות שלרוב לא נראו משהו. מנגד, סאם מספר לי על שסיים תואר באוניברסיטה בארצות הברית וברגעים אלו הוא מסיים לבנות אתר ואפליקציה- דיסוננס ענק בינו לבין רוב האוכלוסייה המקומית.

ילדה עיוורת באמצע הסלאמס. היא הרגישה את הפלאש וזה עצר לה את הבכי לכמה שניות (התמונה צולמה בהסכמתה של אימה כמובן).
מי יודע אילו חיים יהיו לה..
ילדה עיוורת באמצע הסלאמס. היא הרגישה את הפלאש וזה עצר לה את הבכי לכמה שניות (התמונה צולמה בהסכמתה של אימה כמובן).
מי יודע אילו חיים יהיו לה..

רוני היה על ההגה וג’ון ביקש ממנו בלוגאנדית (השפה המקומית) לעצור את הרכב. שאלתי את סאם לאן ג’ון הלך והוא ענה ש “יש לו איזה עניין לסדר”. לא ייחסתי לזה חשיבות והלכנו שלושתנו לסופר לקנות לי אורז וגז כדי שלא אהיה רעב מידי במהלך השהות שלי באי.

כשסיימנו את הקניות אספנו את ג’ון, שאלתי אותו איפה הוא היה והוא ענה לי “אני משחק פוקימון גו וראיתי פוקימון נדיר תוך כדי נסיעה, אז הלכתי לתפוס אותו”.

אתם מבינים את האבסורד?! וואלה ציפיתי לעוני ותוהו ובוהו, כל העיר הזאת נראתה לי תוהו ובוהו, ופתאום נפל לי האסימון! אפריקה היא לא בדיוק מה שחשבתי, אלא היא הרבה יותר מורכבת, והולך להיות לי פה מסע רוחני שחבל על הזמן.

ובאמת אפריקה היא היבשת המועדפת עליי ועד כה אוגנדה ספציפית היא המדינה שהכי נכנסה ללב בגלל הפשטות שלה והאנשים שיודעים ליהנות מהדברים הכי קטנים שיש ו”נתקעתי” בה למעל חודשיים.

מוזמנים לצפות בסרטונים שהכנתי מבית היתומים ומהטיול שאחריו.

לדבר ולכתוב על הטיולים עושה לי טוב. התקופה בארץ מוזרה מאוד בשבילי כי אני לא רגיל להישאר במקום אחד כל כך הרבה זמן, לא רגיל שיש לי חשמל, מקרר, מיטה ומקלחת כל יום, לא רגיל לדבר עברית כל כך הרבה. שלא תבינו לא נכון, כיף לי פה עם האנשים שאני אוהב ועם הסרטונים שעלו אלף רמות מאז שנחתתי, ועדיין עד שאחזור לטייל בעולם מה שנשאר לי זה זכרונות.

מה דעתכם? מי מנחש איזה פוקימון ג’ון תפס?

והכי חשוב- מאיזו מדינה הייתם רוצה לשמוע/לקרוא  עוד סיפורים וחוויות?

צירפתי לכל תמונה הסבר,

תודה שקראתם.